יום חמישי, 3 בפברואר 2011

רעמטכ"ל נולד

אחרי ההחלטה שקיבלו ראש הממשלה ושר הביטחון הבבר הדחתו של האלוף גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עולה השאלה לגבי הדרך בה קיבלו את ההחלטה. משפט סיני עתיק אומר "הדרך חכמה מההולך בה" והתחושה היא שאבדה הדרך.
אני מניח שניתן להצדיק את ההחלטה להסרת מועמדותו של גלנט, תצהיר כוזב זה בהחלט לא דבר שאנו מצפים מהחייל מספר אחד שלנו. ובכל זאת אדם ששירת למעלה משלושים שנה את המדינה ראוי לקבל יחס אחר. קשה לי להבין מה הסיבה ליצירת תרבות עריפת הראשים שנוצרה בישראל בשנים האחרונות, הרי גם זו לא הפעם הראשונה שמפקדים ראויים מוצאים את דרכם מחוץ למערכת עקב סיבות שונות. גם צ'יקו תמיר וגם עימאד פארס מפקדים שקרעו כמה זוגות מדים במארבים במהלך שירותם, ראו את הדלת החוצה עקב חוסר אמינותם.אני מסכים שמפקד טוב מתחיל בערכים שאותם הוא מקרין לפקודיו.ובכל זאת אני מרגיש עקיצה בלב לגבי מה שנעשה לגלנט.
האדם טעה והוא אף מודה בטעותו, העביר תצהיר כוזב, מדוע לא להעמיד אותו לדין בנושא בעוד הדברים נעשו, למה להמתין עד שהוא יתקדם וימונה לרמטכ"ל כדי להוציא את האמת לאור, המידע היה קיים במערכת עוד הרבה לפני שברק בחר בו לתפקיד הרמטכ"ל.
כעת המצב הוא שממתינים למועמד חדש שיבחר לתפקיד הרמטכ"ל. לטעמי על מועמד החדש מעצם מועמדתו צריך לומר שכמפקד הוא מסרב לקבל את תפקיד זה. הרי ברור שהמעשה שעשו לגלנט יעשו לכל קצין ואם הם לא יעמדו על זכויותיהם כנראה אף אחד אחר לא יעשה זאת ויפה שעה אחת קודם...