יחסי הון-פטרון
מאז הפיצול במפלגת העבודה מיום ליום עולים מספר המועמדים לראשות המפלגה בצורה דרמטית.
מאז החלה שיטת הפריימריס במפלגה חלו תמורות רבות במצב המפלגה, ראשית כל חבר כנסת שנבחר נשען על המצביעים שהצליח לגייס לבחירות בכוחות עצמו, אכן דבר חיובי שנבחר ציבור מחויב לקהל המצביעים שלו אך מנגד כל חבר כנסת חש עצמו כאינדבידואל ששיקולי המערכת גרידא אינם ענייניו אלא טובתו האישית עומדת לנגד עיניו. דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות בחברת הכנסת שלי יחימוביץ, אמנם לוחמת חופש מהוללת היא, ועשתה וקידמה עשרות נושאים (במיוחד בתחום העבודה) שנוגעים לאזרחים רבים ואפילו מטיבים עם מצבם ואין דבר הראוי מזה, אך מנגד מידת המחויבות שלה כלפי המפלגה היא אפסית, משמעת קואליציונית או אופזציונית לא חלה עליה בהרבה מקרים, ולעיתים רבות דעותיה על אף שהם במיעוט בקרב חבריה הח"כים מוליכות שולל את המפלגה שמפוצלת בין רצונה לחזור ולהיות כוח מוביל בחברה הישראלית לבין החברים שמובילים אותה שמושכים כל אחד לכיוונו.
שנית מכיוון שהתלות של חברי הכנסת במצביעים נהייתה גבוהה למכביר, החלו להתגבר מקרי הסחר מכר בתוך המפלגה הסכמי ה"תן לי ואתן לך", דבר לגיטימי שלעצמו, יצירת עוצמה, אך האיחוד של הגורם הזה עם התדמית השלילית שסוחבת המפלגה עוד מימי מפא"י העליזים טומנים בתוכם מוקש שקשה מאוד להסיר על אחת כמה וכמה עם תדמית שכזאת-דעת הציבור.
שלישית, בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בקשר שבין הנבחר למצביע, קשה למצוא חבר כנסת שלא מחזיק דף אינטרנט, עוסק בפעילויות רחבות ברשתות חברתיות שכוללות בעיקר יחסי ציבור טובים שמגיעים בעיקר לבודדים שעוד אכפת להם מניהול ענייני המדינה.קשה להעריך כמה הקשר הזה משפיע המועמדים אך אין ספק שהשפעה זו ניכרת בשטח .
