האם באמת מאיר דגן טועה?

לאחרונה צוטט ראש המוסד לשעבר מר מאיר דגן אומר כי תקיפה באיראן "זה הדבר הטיפשי ביותר ששמעתי".

לאחר מכן יצא ראש המוסד נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק בטענה כי הוא חרד משיקול הדעת שיש לשני המנהיגים הבכירים האלו.בעקבות התבטאויות אלו תקפו מס' חברי ממשלה ושרים "בכירים" וטענו כי התבטאויותיו של דגן חמורות וכי ראש המוסד איננו יודע על מה הוא מדבר.

עד לא מזמן נאמר כי דגן הוא בין ראשי המוסד המוצלחים ביותר שכיהנו, והנה השתנו הדעות מקצה לקצה, וכיום כולם תוקפים ומשמיצים אותו ברבים. אך עולות מס' שאלות שמעלות תהיות רבות לגבי התנהלות הדברים.

ראשית, מדוע שיתבטא ראש מוסד לשעבר בעניין שהוא עדיין תלוי ועומד על שולחנם של מקבלי ההחלטות השונים שכן העניין האיראני עוד רחוק מלהגיע לידי סיום וצפויות בו התפתחויות רבות במיוחד בחודשים הקרובים שבהם יסיימו להקים את הכור האזרחי.

שנית, ראש מוסד לשעבר מעצם תפקידו יודע שהדרך בה מתקבלות ההחלטות במדינה דמוקרטית עוברת על ידי נציגי העם,חברי הכנסת ובראשם ראש הממשלה, אז מדוע מעוניין הוא לערער על אוטריטה זו?האם חשוב ליותר מכל בטחון המדינה? ייתכן וכן שאדם ששירת את הציבור במיוחד בתפקידו ובמעמדו רואה לנכון לראות את שלום הציבור בראש, אך לדעתי זה לא העניין.

לטעמי מאחורי מסע ההתבטאויות האלה עומדת מלחמה פסיכולוגית, ישראל רוצה להתקיף את איראן וכעת מדובר בזמן הנוח ביותר, איראן יחד עם סוריה עוסקת בעיקר בנטרול הגורמים האופוזיציונרים במדינה ובהתבטאות זאת מנסה ראש המוסד לשעבר ליצור מעין אשליה שישראל לא תלך לעשות צעד מרחיק לכת שכזה.

 ימים יגידו מה פשר הדברים האלו אך זה ההימור שלי...

מעשרים יוצא אחד, האם הוא שווה עשרים?

יחסי הון-פטרון

מאז הפיצול במפלגת העבודה מיום ליום עולים מספר המועמדים לראשות המפלגה בצורה דרמטית.

מאז החלה שיטת הפריימריס במפלגה חלו תמורות רבות במצב המפלגה, ראשית כל חבר כנסת שנבחר נשען על המצביעים שהצליח לגייס לבחירות בכוחות עצמו, אכן דבר חיובי שנבחר ציבור מחויב לקהל המצביעים שלו אך מנגד כל חבר כנסת חש עצמו כאינדבידואל ששיקולי המערכת גרידא אינם ענייניו אלא טובתו האישית עומדת לנגד עיניו. דוגמה מובהקת לכך ניתן לראות בחברת הכנסת שלי יחימוביץ, אמנם לוחמת חופש מהוללת היא, ועשתה וקידמה עשרות נושאים (במיוחד בתחום העבודה) שנוגעים לאזרחים רבים ואפילו מטיבים עם מצבם ואין דבר הראוי מזה, אך מנגד מידת המחויבות שלה כלפי המפלגה היא אפסית, משמעת קואליציונית או אופזציונית לא חלה עליה בהרבה מקרים, ולעיתים רבות דעותיה על אף שהם במיעוט בקרב חבריה הח"כים מוליכות שולל את המפלגה שמפוצלת בין רצונה לחזור ולהיות כוח מוביל בחברה הישראלית לבין החברים שמובילים אותה שמושכים כל אחד לכיוונו.

שנית מכיוון שהתלות של חברי הכנסת במצביעים נהייתה גבוהה למכביר, החלו להתגבר מקרי הסחר מכר בתוך המפלגה הסכמי ה"תן לי ואתן לך", דבר לגיטימי שלעצמו, יצירת עוצמה, אך האיחוד של הגורם הזה עם התדמית השלילית שסוחבת המפלגה עוד מימי מפא"י העליזים טומנים בתוכם מוקש שקשה מאוד להסיר על אחת כמה וכמה עם תדמית שכזאת-דעת הציבור.

שלישית, בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בקשר שבין הנבחר למצביע, קשה למצוא חבר כנסת שלא מחזיק דף אינטרנט, עוסק בפעילויות רחבות ברשתות חברתיות שכוללות בעיקר יחסי ציבור טובים שמגיעים בעיקר לבודדים שעוד אכפת  להם מניהול ענייני המדינה.קשה להעריך כמה הקשר הזה משפיע המועמדים אך אין ספק שהשפעה זו ניכרת בשטח .

מי צריך לבקש ממי סליחה?

שימו לב לציטוט הבא:

החרטה שהביע השופט גולדסטון בעקבות הדו"ח השקרי והמסולף שפירסם לפני כשנה היא טיפה בים ומתגמדת ליד אלפי הסליחות וההתנצלויות שארגוני השמאל הקיצוניים בישראל, שסיפקו לגודסטון חומרים ורוח גבית בראשם הקרן החדשה לישראל, שבראשה עומדת נעמי חזן, צריכים לבקש מאזרחי ישראל בכלל ומחיילי צה"ל בפרט. אירוגני השמאל הקיצוניים בישראל הוכיחו שוב שהם גיס חמישי, המבקשים לפגוע במדינת ישראל ובחיילי צה"ל בכל מחיר, גם אם הדבר כולל הפצת שקרים על מדינת ישראל בעולם כולו. אני דורשת מאירגונים אלה לצאת בהודעת התנצלות לאלתר וקוראת להתפכחותם של אותם אלו הנוהרים ומצטרפים לאירגונים אלו, שכן בשם ״הפלוראליזם״, מסייעים בידי אלו החפצים במיגורה והשמדתה של מדינת היהודים! 

 (יוליה שמלוב ברקוביץ מתוך אתר יאללה קדימה)

השבוע קצת עברתי על אתרי המפלגות הגדולות אחרי שלא עשיתי זאת כבר כמה שבעות ומצאתי את הכתבה הבא שהעולתה בבלוג, אינני מכיר את חברת הכנסת שמלוב ברקוביץ אבל סתם מעניין אותי לדעת מאיפה הבאת את המסקנות שארגוני השמאל הביאו לגולדסטון את המידע?בדרך כלל חוקרי מדע ובמיוחד מדע החברה יודעים שלרוב חוקרים יודעים את התוצאות טרם עשיית המחקר, גם ככה דעתו הייתה יותר פרו פלסטינית אז הוא הסתמך על חלקים שנראו לו יותר נכונים מהמידע שהועבר לו, בכל מקרה לא הייתי אומר שלקבל נתונים רשמים מצה"ל זה אובייקטיבי על אף שאני מעריך מאוד את צה"ל.

בפועל נעמי חזן והקרן החדשה לישראל פועלים במגוון רחב מאוד של נושאים שחלקם תורמים לציבור פי כמה כמה מהפעילות הפרלמנטרית הלא מועלה במיוחד של חברת הכנסת שמלוב ברקוביץ.

מה שעוד יותר מבהיר את האג'נדה החדשה של הקרן היא העובדה שהם מוכנים לפתוח את זה ולדבר על זה בכל זמן ובכל עת בניגוד לכאלה שרק מאשימים בלי באמת לראות את המציאות, על זה נאמר "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" או התרגום העברי כסף בתוך כד עושה הרבה מאוד רעש...

יום טוב

סטנדרט בריבוע

בשבוע האחרון אמצעי התקשורת מסקרים בשקיקה את המתרחש בלוב. החשש שתהיה מהפכה שלישית במדינות ערב נמצאת בראש סדר העדיפויות של כל אחד מאמצעי התקשורת, דבר זה מתבטא בכותרות ענק בעיתונים, כתבות שטח, פרשנויות והתעסקות כמעט אין סופית בנושא.
עד לפני כחודש, קדאפי שלט ביד רמה בלוב, כל דבר שהתרחש במדינה זכה מנקודת המבט הישראלית להתייחסות דלה מאוד, במקרה הטוב כתבה צדדית בעמוד האחורי של העיתון. כעט משפרצו המהומות אנו משחרים לטרף, אך יותר מאמצעי התקשורת הישראלית, העולם המערבי כולו רוצה לראות בכיליון עיניים את נפילתו של הרודן.
אני לא אחד מסנגוריו של הדיקטטור הזה, גם אינני רוצה להיות, אבל אני חש כי הדינמיקה של האירועים הללו חוזרים על עצמם בכל מהפכה ובכל ההתנהלות של מדינות המערב. הרי שמשטרים דיקטטורים מזה של קדאפי לא צמחו ביום אחד ודיכאו את העם, המנהיג הזה שעומד בראש המדינה למעלה משלושים שנים, בטוח השתמש בדרכים אפלות כדי לדכא את מתנגדיו, ולזכותו עמדו כל האמצעים הגרועים ביותר כמו מעצרים, עינויים, משטרה חשאית, האזנות סתר ועוד...
במשך התקופה הארוכה הזאת אף מנהיג המדינות המערב הנאורות לא טרח לבקר ולא פעם אחת את צורת המשטר הזה, לא עמד מול פניו של הרודן הזה ואמר לו שמה שהוא עושה פסול. והנה רצה הגורל ופתאום התהפך הגלגל וכולם מנסים לקפוץ על המציאה  ולהתגאות במוסריות שלהם, הרי הזיכרון שלהן קצר והן מעוניינות לקבור את האפתיות שלהן עמוק באדמה, במשך כל שנות ההיסטוריה הם זוכוץ ברצף מפוקפק של כבוד בכך שהן נזכרוץ לצאת בסנקציות רק אחרי שכבר הדם נשפך.
צריך חוצפה מיוחדת כדי לפגוע רק בחיות פצועות וכך נעשה בקאדפי, כשמדינות העולם המערבי מבקשות ממנו שייקח אחריות הוא מבין שהוא נמצא עם הגב לקיר, וחיה פצועה עם הגב לקיר פשוט תוקפת הרבה יותר חזק בחזרה, והנה יצרנו את המתכון הקלאסי למלחמת אזרחים שספק אם תסתיים בזמן הקרוב נוכח המבנה הגיאופוליטי של האוכלוסייה בלוב.
גם אם בסופו של דבר העם יצליח להפיל את קדאפי מכיסאו, אין מנהיג שעומד ומחכה להנהיג את האומה החדשה, מצב זה יביא לעליית גופים בעלי אינטרסים כמו זרוע של אל קעידה, זרימה של כספים מאיראן להשפיע על המשטר וכו'.
ואז המעשה הזה שנעשה על ידי אותם מנהיגים מהמערב יהיה בכי לדורות...

מי יחליף את המנהיג?

מי קרא?

וידוי ראשון, אני לא מזדהה עם תנועת הליכוד. על אף שהיום המפה הפוליטית הישראלית משקפת באופן כללי מעין אחידות באידיאולוגיה שהיא מציעה. אין הבדל משמעותי בין הליכוד, קדימה, העבודה או העצמאות. הדבר היחידי שמבדל מפלגה אחת מרעותה זה המנהיגים שעומדים בראשם. מי שיוכל לאמץ לתוכו את האנשים הנכונים כנראה גם יזכה בבחירות, אך זה  הוא לא נושא הבלוג...
נושא הבלוג הינו חבר הכנסת איוב קרא מהליכוד, באופן כללי אינני עוקב אחרי פועלו בכנסת, על אף שהוא יחסית ותיק בליכוד, מעת לעת אני מתעדכן במעשיו על ידי הפייסבוק(כן אני חבר שלו) בכל אופן המשבצת שלו בליכוד מעצם היותו דרוזי הוא מייצג את העדה הדרוזית, פועל לקידום נושאים חברתיים כמו הקצאת משאבים לחברה הדרוזית, הנצחת חיילים דרוזים והעלאת נושאים על סדר היום שמעסיקים את העדה שזה  לגיטימי מאוד מבחינתו.
השבוע עקבתי אחרי פרסומיו וגיליתי מספר  אמירות (סטטוסים) שהם אנטי ערבים שלא עולים בקנה אחד עם היותו מייצג מיעוט במדינה, אמירות כמו "צריך כרטיסי טיסה חד כיוונים ללוב לח"כים הערבים" לא זו שהם פוגעים ישירות בערבים אזרחי המדינה, הם מנגד יוצרים מעין התססה בחברה הישראלית, לא בהיבט של שמאל ימין אלא בין אוכלוסיות שונות. ברור לי שהמצע של המפלגות הערביות אינו תואם את האידיאלוגיה שלו, והח"כים הערבים מתייחסים למדינה בכפיות טובה ובכל זאת אין מקום לאמירות מסוג זה.
ככל הנראה גורלנו קשור לגורלם של ערביי המדינה, הם פה והם לא יעזבו בקרוב, שאיפתם למדינת כל אזרחיה איננה ריאלית (לפחות לנקודת הזמן הזו), אבל לשני המגזרים הללו יש קווים משיקים- גם הערבים אזרחי המדינה וגם הדרוזים מקופחים על ידי חוק השבות, החינוך במגזרים הללו נחשב באופן יחסי ברמה נמוכה והרמה הסוציו-אקנומית בישובי הדרוזים והערבים יחד הינה נמוכה משמעותית מהישובים היהודים, אבל מילא זאת המציאות בשטח היא שיש הרבה ישובים מעורבים, כמו עוספיה, ראמה וכו' שחיים בהם דרוזים ומוסלמים יחד וסובלים מסכסוכים יומיים, למה לגרום לתסיסה בקרב האזרחים שאתה מייצג?
התבטאויות מסוג זה אומנם מקבלות כותרות ותקשורת שסגן השר קרא משתוקק להן אבל בסופו של דבר פוגעות באזרח פלוני ומשבשות את אורח החיים התקין שלו. אמנם אף לא יוצא לרחוב מחר בבוקר אך זה נטמע בזיכרון הקולקטיבי של אותם אזרחים ויבוא היום ובניצוץ הקרוב ביותר של חיכוך ששם הדברים יצופו הדברים לפני השטח ויצאו מכלל פרופורציה.
האם השכיל חבר הכנסת להבין שאנו רוצים חיים לחיות בשלום ושהאזרחים שבחרו בו דווקא מצפים שבמעשיו יטיב עימם ולא יפגע בהם?שאלות אלה הם חומר למחשבה בשביל סגן השר לבדוק טוב את התבטאויותיו השונות וגם לו מותר להיות לעיתים פוליטקלי קורקט.

האם איוב מגן על האינטרסים של הדרוזים באמירותיו?

סתיו העמים הערבים

בשבועות האחרונים אנו עדים למהפכה של ממש בעולם האסלאמי, פינוי השלטון של מובארק במצרים, ההפיכה באלג'יריה, ההפגנות האימתניות שמבשרות את בוא המהפכה בלוב, ההפגנות בבחריין והפגנות הענק שהתרחשו בירדן כולן מסמלות על עידן חדש בתרבות הערבית שיהווה בעתיד הרבה מאוד חומר לחוקרי מדע המדינה בעולם לגבי אופיין ותהליך התפתחותם של מהפכות אלו.

עיקר הפרשנים טענו שחלק ניכר מההפגנות נעשה באמצעות אתרי התוכן השונים דוגמת טוויטר ופייסבוק שאפשרו את בסיס ההתארגנות ויצירת המשאבים- הדלק לביצוע הפגנות הענק.

אמנם תהליך מרתק מתרחש במדינות אלו, אך מרוב עצים לא רואים היער. בניגוד למהפכות ענק שהתרחשו בהיסטוריה והדוגמא הטובה ביותר לכך היא המהפכה הצרפתית שחרטה על דגלה "חירות שיויון ואחווה" המהפכות הערביות נושאות על כנפיהן נושאים פוליטיים פנימיים ואין הם מבקשים להטיב עם מצב האומה או מצב האזרחים אלא עם מצבם הפרטי ולשפר את מעמדם בחברה. כך עושים הפלסטינים בירדן שמהווים רוב משמעותי בממלכה האשמית, בלוב מדובר בהתקוממות של שבטים כנגד קדאפי, בבחריין מדובר במאבק הכמעט נצחי בין הסונים לשיעים ובמצרים העילה להפגנות הייתה עליית מחירים במוצרי הצריכה ושחיתות שלטונית.

 המפגנים המוסלמים טובלים ושרץ בידם, הם  אינם מתנגדים לכך שדתם יוצרת דחייה לבנות המין הנשי, שמחוסות ברעלות  מרגל עד צוואר שעוטפות את גופן, בגיל צעיר עוברות "ברית מילה" ומעמדם בחברה נחות בהרבה מזה של הגברים. מכאן עולה השאלה כיצד אותו מפגין, אדם שמדוכא על ידי השלטון העריצי בארצו הופך בעצמו להיות מדכא של אשתו?האם יש לו את הזכות להתנגד בשם השיויון על אף שהוא בעצמו אינו שווה?שאלות אלה לא עולות על ידי אותם צעירים שחשים כל כך מדוכאים מצורת השלטון במדינותיהם. לטעמי טרם היציאה לרחובות  על המפגינים להצטייד בסט של ערכים כדי לצאת לדרך, ואין ספק שאם כעת הם לא עוסקים בתחומים הללו,הסיבה לכך היא שפשוט האופוזיציה במדינות אלו הינה בחסותה של מפלגת האחים המוסלמים, על אף שאני מניח שבחודשים הקרובים הנושאים האלו יעלו לתודעה והן יצטרכו לקבל מענה הולם מאותו המון של אנשים, כדי להשלים את התהליך עליהם גם להתנתק מאחיהם האחים המוסלמים ולהקים גופים על בסיס אזרחי ולא דתי.

להוציא את המפגין המוסלמי ולהחליפו במפגין אזרחי

מפתח לעולם טוב יותר?

שאלה, האם שמתם לב שבשבועות האחרונים מנסים להחיות את נושא הגרעין האיראני? שימו לב בכמה קונטקסטים עלה הנושא האיראני בחדשות וזה רק על פי מיטב זיכרוני, לפני כשבועיים הייתה כתבה בנוגע לכך שהאיראנים הורסים את קברי אסתר ומרדכי. אחר כך היה ראיון עם טייס איראני שזה עתה ערק למערב והנה אתמול עולה הנושא של שליחת המשחתות האיראניות לסוריה, יש שטוענים שאלה ספינות עם אספקת סחורה אבל אין כאן איזשהו מקור מבוסס שיוכל לחשוף את האמת. לא עשיתי מחקר בנושא, אני בטוח שמי שיתאמץ בלמצוא עוד כתבות בנושא איראן ימצא עוד הרבה ממצאים מעניינים.
ממש כמו שפן מתוך הכובע דואגים כלי התקשורת לשלוף את התפוח הלוהט הזה (מישהו אמר יד מכוונת?) בכל פעם שיש משהו אחר שנמצא בראש מעיינינו וכעת המאבק החברתי נמצא בראש מעייננו מכיוון שהחיים במדינה נהיו קשה מנשוא, המים, הלחם,  התחבורה והדלק לצד משכורת שכח הקנייה שלה חלש באופן יחסי מעמידה אותנו האזרחים מאחורה ולא מאפשרת לנו קיום אורח חיים ברמה סבירה.
מישהו דואג להעלות ולהחיות את נושא הגרעין האיראני כל פעם מחדש, לא לחינם כעס ראש הממשלה על ראש המוסד מאיר דגן שאמר שהגרעין האיראני ייבנה רק עוד תקופה ארוכה.והתקשורת שאמורה לתפקד ככלב השמירה של הדמוקרטיה לא עוזרת לנו האזרחים. שירות טוב לאזרח מצידה של התקשורת צריך להיות כזה שגם מאפשר שמירה על בטחון המדינה וגם מאפשר שמירה על איכות החיים, הסביבה ומקטין את הפערים החברתיים .אך ספק אם אנשי התקשורת מבינים זאת, כי בכל דרך אפשרית הם מנסים להחיות את הנושאים הביטחוניים פעם אחר פעם ובצדק, הרי זה ברור שנבחר מנהיג שאכפת לו באיזה צד יהיה הכותל המערבי ולא על פי התכנית הכלכלית -חברתית שיציע .
מי שעוזר ליצור את ההמולה מאחורי הקלעים הם הפוליטיקאים מהקואליציה ואנשי ראש הממשלה שמושכים בחוטים שהרי הוא נבחר על המצע הביטחוני הפרדוקס המרכזי שעומד מאחורי זה שדווקא מעוז המצביעים של הליכוד הינם שכבות הביניים והשכבות החלשות של החברה, אנשים אשר מתקשים לסגור את החודש, מקבלים שכר זעום באשר לעבודתם, חיים בשכונות שרמת החיים בהם נמוכה ועוד.
האם בכל פעם שניגע בפצעים הכואבים שלנו השסעים החברתיים העמוקים כל כך, ינסו להסית את תשומת ליבנו לאיום ביטחוני כזה או אחר?התשובה היא בגוף השאלה, כך עשו מנהיגי הליכוד בעבר וכך גם יעשו בעתיד, כל שנותר לנו לעשות זה להבין את הדינמיקה של נושאי הביטחון ולהפנות להם גב בבחירות הבאות.
מעתה אני אישית מוותר על השיח של מלחמה ושלום, שטחים והתנחלויות לטובת איכות סביבה ובריאות, חינוך וכלכלה  ויפה שעה אחת קודם

בתמונה חייל מפנה עורף לטנק, מתי נפנה עורף למשחקי הממשלה?

אכן סדר חדש?

רק אתמול הודיע סגן הנשיא עומר סולימאן על התפטרותו של נשיא מצרים מוחמד חוסני מובארק וסתם את הגולל על תקופה ארוכה של כשלושה שבועות של הפגנות חסרות תקדים בהקיפן וחוסר יציבות שלטונית. האם מטרתם של המפגנים הושגה? התשובה היא כן, הדרישה שלהם לסלק את מובארק לבסוף התממשה, אך עולה השאלה האם בעקבות השגת מטרה זו אכן ישתפרו חייהם של רבבות המפגינים? כאן אני בספק גדול...
 המציאות היא שהשלטון מוחזק בידי הצבא אינו לצמיתות. עקב כך השלב הבא הינו מאבק של סיעות ששואפות לייצג את תומכיהן, אך זהו משחק סכום אפס, בהכרח כל ניצחון של סיעה אחת יהיה על חשבונה של קבוצה אחרת ומכאן נוצר מאבק שיכול להתפתח ולהיות אלים.
לאחר המצב הזה, אזרחי המדינה רק יוכלו להתפלל לכוח אחד חזק שיוכל להטיל סדר על האזרחים אך במצב  הזה יהיה מאוד קשה ליצור סדר אחיד ולהשתלט על כל הסיעות מכל המדינה. הנוצרים הקופטים עלולים להתנגש במוסלמים כך גם הבדואים מול הצבא בסיני ואני מניח שכל אחת מהמעצמות האזוריות תנסה להשפיע ולהשים את ידם להשגת הסדר שהכי מתאים להן לכן סביר מאוד שתמיכה אירנית וסורית תגיע למצרים בדרך של תקציבים ומשאבים כדי לשנות הכף ואת הדת הסונית לפרו שיעית.
מצבה של ישראל בשינוי המשטר המצרי הוא בכי רע,לא נראה כי שינוי השלטון יוכל בדרך כזו או אחרת להטיב עם מצבה באזור או לסייע במאבק ההברחות מציר פילדלפי או בתשתית החזקה שנטעה אל קעידה בסיני.
כולי תקווה שהמצב יתבהר ונדע להשכיל לשמר את המצב כפי שהוא נמצא כיום...

בני בני ילד רע...

שימו לב לרקורד המרשים שיש לרמטכ"ל החדש שנבחר- בני גנץ. אלוף פיקוד צפון, מפקד זרוע יבשה, נספח צה"ל בארה"ב, סגן הרמטכ"ל ואני מניח עוד הרבה תפקידים שעשה במהלך שירותו ברמה הכי גבוהה שאפשר.

ובכל זאת דרך המינוי שלו כברירת מחדל ולא כבחירה ראשונה מטיל מעט ספק לגבי כישוריו.לא מזמן נעשתה עליו כתבה בעובדה בה הציגו אותו כדמות טהורה, מקצועית, שבאמת נראה כי המינוי הזה שנעשה בחטף לא מוסיף לכבודו ולערכו כמפקד בצה"ל.

כבר הבעתי בעבר את דעתי בנושא זה ולטעמי הוא לא היה צריך לקבל על עצמו את המינוי הנ"ל, לא בגלל שהוא לא ראוי אלא בגלל שהקולגה שלו, האלוף גלנט הודח בצורה שמביישת כל אדם ועל אחת כמה וכמה מפקד שמוביל לוחמים מזה 34 שנים ותרם כל כך הרבה לביטחון המדינה. .

אין ספק שהדרך שבה מצטיירת דמותו של גנץ כמפקד עושה טוב עם התפקיד החדש שאליו הוא נכנס, הכומתא האדומה, מבנה גופו הספורטאי (בניגוד לאייזנקוט שלא השכיל להבין שמפקד בדרג בכיר לא יכול להיות שמן, בגלל הדרך שבה זה מקרין לשאר פקודיו, הוא פשוט לא מהווה דוגמא אישית), ובכלל מראהו החיצוני מאוד ייצוגי, ומנגד זה שהוא לא מבין או לא רוצה להבין שהוא חלק ממערכת פוליטית לטוב ולרע. זה שהוא אינו קורץ עין לדרג הפוליטי לטעמי פוגע ביכולותיו להצליח בתפקיד החדש.

מבחינה פורמאלית אין לרמטכ"ל וגם לא צריכה להיות לו זהות מפלגתית, ובכל זאת מי שיודע קצת להתחכך, בתפר הדק בין פוליטיקה למנהל מצליח להביא ערך נוסף לתפקיד הרי שבסופו של דבר הוא עובד בצמוד לראש הממשלה ולשר הביטחון שהם כן פוליטיקאים ומטרתם היא יצירת רווח שבסופו של דבר יאפשר לשמור על הכיסא.

ימים יגידו אם זה היה מינוי תקין ומה יהיו ההשלכות שלו על המערכת הצבאית ובכל זאת נראה שיש שינוי כיוון מבחינת התהליכים. מפקדים בעתיד שעד כה נדרשו להביא הישגים בשדה הקרב צריכים לדאוג להישגים בזירה התקשורתית מה שבטוח לא יקל על ביצוע תפקידים.

לטעמי נכון יהיה אם הכנסת, הרשות המחוקקת תיצור קריטריונים למינוי רמטכ"ל, כך שבעתיד הרמטכ"ל שימונה יהיה בעל ותק, ניסיון ולא על פי בחירה אישית של אדם יותר מקורב.

רעמטכ"ל נולד

אחרי ההחלטה שקיבלו ראש הממשלה ושר הביטחון הבבר הדחתו של האלוף גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עולה השאלה לגבי הדרך בה קיבלו את ההחלטה. משפט סיני עתיק אומר "הדרך חכמה מההולך בה" והתחושה היא שאבדה הדרך.
אני מניח שניתן להצדיק את ההחלטה להסרת מועמדותו של גלנט, תצהיר כוזב זה בהחלט לא דבר שאנו מצפים מהחייל מספר אחד שלנו. ובכל זאת אדם ששירת למעלה משלושים שנה את המדינה ראוי לקבל יחס אחר. קשה לי להבין מה הסיבה ליצירת תרבות עריפת הראשים שנוצרה בישראל בשנים האחרונות, הרי גם זו לא הפעם הראשונה שמפקדים ראויים מוצאים את דרכם מחוץ למערכת עקב סיבות שונות. גם צ'יקו תמיר וגם עימאד פארס מפקדים שקרעו כמה זוגות מדים במארבים במהלך שירותם, ראו את הדלת החוצה עקב חוסר אמינותם.אני מסכים שמפקד טוב מתחיל בערכים שאותם הוא מקרין לפקודיו.ובכל זאת אני מרגיש עקיצה בלב לגבי מה שנעשה לגלנט.
האדם טעה והוא אף מודה בטעותו, העביר תצהיר כוזב, מדוע לא להעמיד אותו לדין בנושא בעוד הדברים נעשו, למה להמתין עד שהוא יתקדם וימונה לרמטכ"ל כדי להוציא את האמת לאור, המידע היה קיים במערכת עוד הרבה לפני שברק בחר בו לתפקיד הרמטכ"ל.

כעת המצב הוא שממתינים למועמד חדש שיבחר לתפקיד הרמטכ"ל. לטעמי על מועמד החדש מעצם מועמדתו צריך לומר שכמפקד הוא מסרב לקבל את תפקיד זה. הרי ברור שהמעשה שעשו לגלנט יעשו לכל קצין ואם הם לא יעמדו על זכויותיהם כנראה אף אחד אחר לא יעשה זאת ויפה שעה אחת קודם...

תן לי מקמובארק ותגדיל לי בשקל תשעים.

האירועים האחרונים שקראו במצרים בשלושה הימים האחרונים מעלים את התהייה מה עדיף, שלטון יחיד חשוך, שלא מאפשר לאזרחיו שום אפשרות לבטא את רצונותיהם או מנגד שלטון יחיד מתירני שמאפשר לאזרחיו את הגישה לאינטרנט, ומאפשר יצירת בסיס וירטואלי להתארגנות.
חשוב לציין שהאופציה של דמוקרטיה איננה רלוונטית במדינות ערב, העם איננו מכיר את המסורת הדמוקרטית ולכן משטר מסוג שכזה באמצעות הפתיחות שהוא מאפשר לאזרחיו יהווה את הבסיס לפעילות של האחים המוסלמים, עם עזרה כלכלית מגורמי חוץ בעלי אינטרסים שיגרמו לחוסר יציבות שלטונית, ובסופו של דבר למונרכיה.
מצרים עומדת בחוד החנית של המדינות הערביות שזנחו את המדיניות הפן ערבית, הדתית, הקיצונית ופתחה את שעריה בפני מדינות המערב, ואפשרה לאזרחיה לחיות אורח חיים אזרחי ללא כפייה דתית. שימו לב בהפגנות ההמוניות האלה אין הרבה נשים לבושות בורקא, והגברים לבושים לבוש מודרני עכשווי.
ידוע שעושר כלכלי מאפשר את הבסיס ליצירת מהפיכה, אנשים אשר אין להם כסף, אין להם את היכולת לצאת למהפכה, הם עובדים קשה כדי להביא אוכל ולהתקיים, ממש כמו בסולם של מאסלו, רק אחרי יצירת התנאים הבסיסים(מזון וכסף) ניתן להתעסק ב"מהפכות".
הבעיה כפי שעולה משידורי הטלוויזיה, היא חוסר בניעות מעמדית, וזו בעיה מרכזית שרק אחרי מהפכות ניתן לשנות אותה, אך בעיה זו היא זכות ולא חובה, יהיה חכם מצד השלטונות המצרים ליצור מהלך מלחמתי בשנה הקרובה, מכיוון שאז תשומת הלב של האוכלוסייה המצרית תפנה קודם כל להגנה על ה"מולדת" ואז לנסות לשנות את סדרי העולם.
אחרי שהמשטר המצרי הרגיל את האוכלוסייה לקידמה, יהיה קשה להם מאוד לבצע רגרסיה ולהחזיר את החברה אחורה, ולכן עדיף יהיה מבחינתם ליצור מצב שמקור הסמכות של הנשיא לא יהיה פורמאלי מעצם מיקומו בראש ההיררכיה אלא מתוך אהבה והערצה והזדהות עימו כדמות עממית שמייצגת את האזרח הפשוט.שינוי התדמית של מובארק היא הבסיס בנסיון למנוע את המהפכה.ואגב זה מה שהוא מנסה לעשות בכך שהוא מחליף את הממשלה, ממנה סגן נשיא חדש וכו', לטעמי עליו גם לפתוח צוהר לדור הבא לגרום להם להבין שיש באפשרותם להתקדם בזכות כישוריהם ולא קישוריהם.
ימים יגידו אם באמת יהיה שינוי עקב ההפגנות האלו וברור שלישראל זה לא טוב, אך גם מהסיכון אפשר ליצור הזדמנות ועל ישראל לנוע קדימה וליצור את התנאים לעלייה של מנהיג חילוני ולא דתי.

שר הטבעות

כניסתו של השר ברוורמן לתפקידו החדש כשר הממונה על מיעוטים יצר תקווה שזהו צעד שהולך להביא לשינוי מדיניות כלפי תושבי ארץ ישראל שאינם יהודים, לפני כשנתיים הוא אף הוזמן לכנס באוניברסיטת חיפה שמארגן הפרופסור סמי סמוחה בנוגע למדד יהודים ערבים וקיבל תמונת מצב מאוד קשה לגבי המדיניות כלפיהם ולגבי מצבם בחברה הישראלית.
לטענתו הוא טען שזה עתה הוא נכנס לתפקיד והוא מקבל על עצמו את התפקיד לשפר את המדיניות לתושבי ישראל, והיום תקופה משמעותית מאז אין אנו רואים שינוי במעמד, מאז 1948 לא הוקם ולו ישוב ערבי אחד, המציאות בכפרים הערביים בגליל מראה שאין מסחר בקרקעות ויש זליגה של תושבים ערביים לערים יהודיות כמו כרמיאל וצפת, לטעמי לא בגלל שהם כל כך רוצים לקבל את השירותים המוניצפאליים הטובים בהרבה על אלה שהם מקבלים בכפרים או בישובים הערבים  אלה מכיוון שפשוט אין להם אפשרות אחרת.
אחוז הילודה בקרב הערבים המוסלמים הוא מהגבוהים בארץ ומתחרה באוכלוסיה החרדית, אך בעוד שלאוכלוסייה החרדית בונים  ומקדמים פרויקטים עם אלפי יחידות דיור לאוכלוסיה הערבית לא מקצים שטחים ולו לפרויקט אחד, לפני מספר שנים הצהיר מאיר שטרית כי הוא מעוניין לבנות עיר ערבית חדשה ולמעט הצהרה דקלרטיבית היא הייתה ריקה מתוכן וממעשה.  לפני מס' ימים החליטו כמאה חמישים רבנים לצאת בהצהרה לא למכור או להשכיר בתים לערבים בעקבות הצהרה זו קם גל מחאה אדיר שטען לגזענות, ואכן אין ספק שהצהרה שכזאת היא גזענית ופוגעת במי שאמורים להיות שווי זכויות  הרי שהתחייבנו עם קום המדינה שלא "יהיו הבדלי דת גזע ומין" והנה אנחנו מפלים אוכלוסיה שמונה כ-20% מכלל תושבי ישראל.
לדעתי מי שהיה אמור לקבל את המכתב היה אמור להיות שר המיעוטים, תפקידו אמור להיות כמקשר בממשק שבין המדינה לתושבי ישראל הערבים והוא לא עשה דבר,מכתב הרבנים היה אמור להיות כר פורה להצפת הבעיה הקשה הזאת של הערבים שפוגעת בנו תושבי הגליל היהודים אך במקום לקבל תשובה, ליזום פרויקט חדש, כל האש הופנתה לרבנים שבסך הכל אמרו את דעתם של רבים תושבי הגליל .
ציפיותיי מהשר שייקח את תפקידו באפן רציני ויבקש לשנות את המדיניות, תפקידו הוא לא להעניק מלגות לסטודנטים בדואים אלא כפי שציינתי להיות אינטגרטור בין האוכלוסיות השונות למדינה.
הבעייה העיקרית כפי שאני רואה אותה היא שהמשרד שעליו ממונה ברוורמן איננו בעל מטרות או חזון לעשייה אלא רשמי בלבד, וכן כחלק מהפוליטיקה הארצית ניתן לחלק את השלל בין חברי הקואליציה שכן לשם כך נבחרת.
 אבל אם יש לך תקציב, ושלושה עוזרים פרלמנטריים ולשכה גדולה ושכר גבוהה, אני כאזרח מצפה לקבל תמורה מסוימת כמי שממן לך את הפעילות הפוליטית.
ידוע לי שעיסוק במגזר הערבי הוא לא "סקסי" וגם לא יקדם אותך קדימה, אך לא אני הכרחתי אותך לקבל את התפקיד שגם ככה הומצא רק בשבילך, אז אם כבר ממציאים לך תפקיד, להבא תבחר תפקיד שיביא לך יותר קופונים לפריימריז הבאים של העבודה.

אין מודדים אדם בזמן כעסו

היום הופיע בכותרות העיתונים תגובתה של ש"ס לבן זוגה של אהובה תומר ז"ל, בטענה שהאשמה לאסון בכרמל היא אהובה תומר עצמה. אמנם יש הגיון בדברי ש"ס. ייתכן כי אהובה תומר עצמה קיבלה החלטה שגויה, שכן היא קיבלה במקום את העונש וממש לא בדרך של משוב . בעלה של אהובה טוען כי האחריות על האסון נופלת על כתפיו של שר הפנים אלי ישי, אך האם יש אמת בדבריו, שאלה זו היא במחלוקת שכן אלי ישי נושא באחריות שילוחית על השריפה בכרמל אך האם הוא אחראי על קבלת ההחלטות השגויה, כנראה שלא.וכנראה שגם האשמותיו של בן זוגה של אהובה תומר ז"ל אינם מתיישרים עם המציאות, ואולי הם הזויים מעט, אך הזויים אשר יהיו הוא שכל את אשתו, מעטים הרגעים בחיים שבהם מוחלים לך על הדברים שאמרת וזה אחד הרגעים, על אף הרצון של ש"ס להגן על מנהיגה בעיקר בשעת פילוג כאשר צומחים להם אלטרנטיבות בדמות חיים אמסלם ואריה דרעי על המפלגה לשתוק ולקבל את הביקורת בפנים חתומות. אין מודדים אדם בזמן כעסו במיוחד שאדם קרוב נספה באיבו.
שימו את הדברים בצד, המשיכו בפעילות הפוליטית...זה לא לעניין לענות לאדם במצבו ויפה שעה אחת קודם.
שבוע טוב