סטנדרט בריבוע

בשבוע האחרון אמצעי התקשורת מסקרים בשקיקה את המתרחש בלוב. החשש שתהיה מהפכה שלישית במדינות ערב נמצאת בראש סדר העדיפויות של כל אחד מאמצעי התקשורת, דבר זה מתבטא בכותרות ענק בעיתונים, כתבות שטח, פרשנויות והתעסקות כמעט אין סופית בנושא.
עד לפני כחודש, קדאפי שלט ביד רמה בלוב, כל דבר שהתרחש במדינה זכה מנקודת המבט הישראלית להתייחסות דלה מאוד, במקרה הטוב כתבה צדדית בעמוד האחורי של העיתון. כעט משפרצו המהומות אנו משחרים לטרף, אך יותר מאמצעי התקשורת הישראלית, העולם המערבי כולו רוצה לראות בכיליון עיניים את נפילתו של הרודן.
אני לא אחד מסנגוריו של הדיקטטור הזה, גם אינני רוצה להיות, אבל אני חש כי הדינמיקה של האירועים הללו חוזרים על עצמם בכל מהפכה ובכל ההתנהלות של מדינות המערב. הרי שמשטרים דיקטטורים מזה של קדאפי לא צמחו ביום אחד ודיכאו את העם, המנהיג הזה שעומד בראש המדינה למעלה משלושים שנים, בטוח השתמש בדרכים אפלות כדי לדכא את מתנגדיו, ולזכותו עמדו כל האמצעים הגרועים ביותר כמו מעצרים, עינויים, משטרה חשאית, האזנות סתר ועוד...
במשך התקופה הארוכה הזאת אף מנהיג המדינות המערב הנאורות לא טרח לבקר ולא פעם אחת את צורת המשטר הזה, לא עמד מול פניו של הרודן הזה ואמר לו שמה שהוא עושה פסול. והנה רצה הגורל ופתאום התהפך הגלגל וכולם מנסים לקפוץ על המציאה  ולהתגאות במוסריות שלהם, הרי הזיכרון שלהן קצר והן מעוניינות לקבור את האפתיות שלהן עמוק באדמה, במשך כל שנות ההיסטוריה הם זוכוץ ברצף מפוקפק של כבוד בכך שהן נזכרוץ לצאת בסנקציות רק אחרי שכבר הדם נשפך.
צריך חוצפה מיוחדת כדי לפגוע רק בחיות פצועות וכך נעשה בקאדפי, כשמדינות העולם המערבי מבקשות ממנו שייקח אחריות הוא מבין שהוא נמצא עם הגב לקיר, וחיה פצועה עם הגב לקיר פשוט תוקפת הרבה יותר חזק בחזרה, והנה יצרנו את המתכון הקלאסי למלחמת אזרחים שספק אם תסתיים בזמן הקרוב נוכח המבנה הגיאופוליטי של האוכלוסייה בלוב.
גם אם בסופו של דבר העם יצליח להפיל את קדאפי מכיסאו, אין מנהיג שעומד ומחכה להנהיג את האומה החדשה, מצב זה יביא לעליית גופים בעלי אינטרסים כמו זרוע של אל קעידה, זרימה של כספים מאיראן להשפיע על המשטר וכו'.
ואז המעשה הזה שנעשה על ידי אותם מנהיגים מהמערב יהיה בכי לדורות...

מי יחליף את המנהיג?

מי קרא?

וידוי ראשון, אני לא מזדהה עם תנועת הליכוד. על אף שהיום המפה הפוליטית הישראלית משקפת באופן כללי מעין אחידות באידיאולוגיה שהיא מציעה. אין הבדל משמעותי בין הליכוד, קדימה, העבודה או העצמאות. הדבר היחידי שמבדל מפלגה אחת מרעותה זה המנהיגים שעומדים בראשם. מי שיוכל לאמץ לתוכו את האנשים הנכונים כנראה גם יזכה בבחירות, אך זה  הוא לא נושא הבלוג...
נושא הבלוג הינו חבר הכנסת איוב קרא מהליכוד, באופן כללי אינני עוקב אחרי פועלו בכנסת, על אף שהוא יחסית ותיק בליכוד, מעת לעת אני מתעדכן במעשיו על ידי הפייסבוק(כן אני חבר שלו) בכל אופן המשבצת שלו בליכוד מעצם היותו דרוזי הוא מייצג את העדה הדרוזית, פועל לקידום נושאים חברתיים כמו הקצאת משאבים לחברה הדרוזית, הנצחת חיילים דרוזים והעלאת נושאים על סדר היום שמעסיקים את העדה שזה  לגיטימי מאוד מבחינתו.
השבוע עקבתי אחרי פרסומיו וגיליתי מספר  אמירות (סטטוסים) שהם אנטי ערבים שלא עולים בקנה אחד עם היותו מייצג מיעוט במדינה, אמירות כמו "צריך כרטיסי טיסה חד כיוונים ללוב לח"כים הערבים" לא זו שהם פוגעים ישירות בערבים אזרחי המדינה, הם מנגד יוצרים מעין התססה בחברה הישראלית, לא בהיבט של שמאל ימין אלא בין אוכלוסיות שונות. ברור לי שהמצע של המפלגות הערביות אינו תואם את האידיאלוגיה שלו, והח"כים הערבים מתייחסים למדינה בכפיות טובה ובכל זאת אין מקום לאמירות מסוג זה.
ככל הנראה גורלנו קשור לגורלם של ערביי המדינה, הם פה והם לא יעזבו בקרוב, שאיפתם למדינת כל אזרחיה איננה ריאלית (לפחות לנקודת הזמן הזו), אבל לשני המגזרים הללו יש קווים משיקים- גם הערבים אזרחי המדינה וגם הדרוזים מקופחים על ידי חוק השבות, החינוך במגזרים הללו נחשב באופן יחסי ברמה נמוכה והרמה הסוציו-אקנומית בישובי הדרוזים והערבים יחד הינה נמוכה משמעותית מהישובים היהודים, אבל מילא זאת המציאות בשטח היא שיש הרבה ישובים מעורבים, כמו עוספיה, ראמה וכו' שחיים בהם דרוזים ומוסלמים יחד וסובלים מסכסוכים יומיים, למה לגרום לתסיסה בקרב האזרחים שאתה מייצג?
התבטאויות מסוג זה אומנם מקבלות כותרות ותקשורת שסגן השר קרא משתוקק להן אבל בסופו של דבר פוגעות באזרח פלוני ומשבשות את אורח החיים התקין שלו. אמנם אף לא יוצא לרחוב מחר בבוקר אך זה נטמע בזיכרון הקולקטיבי של אותם אזרחים ויבוא היום ובניצוץ הקרוב ביותר של חיכוך ששם הדברים יצופו הדברים לפני השטח ויצאו מכלל פרופורציה.
האם השכיל חבר הכנסת להבין שאנו רוצים חיים לחיות בשלום ושהאזרחים שבחרו בו דווקא מצפים שבמעשיו יטיב עימם ולא יפגע בהם?שאלות אלה הם חומר למחשבה בשביל סגן השר לבדוק טוב את התבטאויותיו השונות וגם לו מותר להיות לעיתים פוליטקלי קורקט.

האם איוב מגן על האינטרסים של הדרוזים באמירותיו?

סתיו העמים הערבים

בשבועות האחרונים אנו עדים למהפכה של ממש בעולם האסלאמי, פינוי השלטון של מובארק במצרים, ההפיכה באלג'יריה, ההפגנות האימתניות שמבשרות את בוא המהפכה בלוב, ההפגנות בבחריין והפגנות הענק שהתרחשו בירדן כולן מסמלות על עידן חדש בתרבות הערבית שיהווה בעתיד הרבה מאוד חומר לחוקרי מדע המדינה בעולם לגבי אופיין ותהליך התפתחותם של מהפכות אלו.

עיקר הפרשנים טענו שחלק ניכר מההפגנות נעשה באמצעות אתרי התוכן השונים דוגמת טוויטר ופייסבוק שאפשרו את בסיס ההתארגנות ויצירת המשאבים- הדלק לביצוע הפגנות הענק.

אמנם תהליך מרתק מתרחש במדינות אלו, אך מרוב עצים לא רואים היער. בניגוד למהפכות ענק שהתרחשו בהיסטוריה והדוגמא הטובה ביותר לכך היא המהפכה הצרפתית שחרטה על דגלה "חירות שיויון ואחווה" המהפכות הערביות נושאות על כנפיהן נושאים פוליטיים פנימיים ואין הם מבקשים להטיב עם מצב האומה או מצב האזרחים אלא עם מצבם הפרטי ולשפר את מעמדם בחברה. כך עושים הפלסטינים בירדן שמהווים רוב משמעותי בממלכה האשמית, בלוב מדובר בהתקוממות של שבטים כנגד קדאפי, בבחריין מדובר במאבק הכמעט נצחי בין הסונים לשיעים ובמצרים העילה להפגנות הייתה עליית מחירים במוצרי הצריכה ושחיתות שלטונית.

 המפגנים המוסלמים טובלים ושרץ בידם, הם  אינם מתנגדים לכך שדתם יוצרת דחייה לבנות המין הנשי, שמחוסות ברעלות  מרגל עד צוואר שעוטפות את גופן, בגיל צעיר עוברות "ברית מילה" ומעמדם בחברה נחות בהרבה מזה של הגברים. מכאן עולה השאלה כיצד אותו מפגין, אדם שמדוכא על ידי השלטון העריצי בארצו הופך בעצמו להיות מדכא של אשתו?האם יש לו את הזכות להתנגד בשם השיויון על אף שהוא בעצמו אינו שווה?שאלות אלה לא עולות על ידי אותם צעירים שחשים כל כך מדוכאים מצורת השלטון במדינותיהם. לטעמי טרם היציאה לרחובות  על המפגינים להצטייד בסט של ערכים כדי לצאת לדרך, ואין ספק שאם כעת הם לא עוסקים בתחומים הללו,הסיבה לכך היא שפשוט האופוזיציה במדינות אלו הינה בחסותה של מפלגת האחים המוסלמים, על אף שאני מניח שבחודשים הקרובים הנושאים האלו יעלו לתודעה והן יצטרכו לקבל מענה הולם מאותו המון של אנשים, כדי להשלים את התהליך עליהם גם להתנתק מאחיהם האחים המוסלמים ולהקים גופים על בסיס אזרחי ולא דתי.

להוציא את המפגין המוסלמי ולהחליפו במפגין אזרחי

מפתח לעולם טוב יותר?

שאלה, האם שמתם לב שבשבועות האחרונים מנסים להחיות את נושא הגרעין האיראני? שימו לב בכמה קונטקסטים עלה הנושא האיראני בחדשות וזה רק על פי מיטב זיכרוני, לפני כשבועיים הייתה כתבה בנוגע לכך שהאיראנים הורסים את קברי אסתר ומרדכי. אחר כך היה ראיון עם טייס איראני שזה עתה ערק למערב והנה אתמול עולה הנושא של שליחת המשחתות האיראניות לסוריה, יש שטוענים שאלה ספינות עם אספקת סחורה אבל אין כאן איזשהו מקור מבוסס שיוכל לחשוף את האמת. לא עשיתי מחקר בנושא, אני בטוח שמי שיתאמץ בלמצוא עוד כתבות בנושא איראן ימצא עוד הרבה ממצאים מעניינים.
ממש כמו שפן מתוך הכובע דואגים כלי התקשורת לשלוף את התפוח הלוהט הזה (מישהו אמר יד מכוונת?) בכל פעם שיש משהו אחר שנמצא בראש מעיינינו וכעת המאבק החברתי נמצא בראש מעייננו מכיוון שהחיים במדינה נהיו קשה מנשוא, המים, הלחם,  התחבורה והדלק לצד משכורת שכח הקנייה שלה חלש באופן יחסי מעמידה אותנו האזרחים מאחורה ולא מאפשרת לנו קיום אורח חיים ברמה סבירה.
מישהו דואג להעלות ולהחיות את נושא הגרעין האיראני כל פעם מחדש, לא לחינם כעס ראש הממשלה על ראש המוסד מאיר דגן שאמר שהגרעין האיראני ייבנה רק עוד תקופה ארוכה.והתקשורת שאמורה לתפקד ככלב השמירה של הדמוקרטיה לא עוזרת לנו האזרחים. שירות טוב לאזרח מצידה של התקשורת צריך להיות כזה שגם מאפשר שמירה על בטחון המדינה וגם מאפשר שמירה על איכות החיים, הסביבה ומקטין את הפערים החברתיים .אך ספק אם אנשי התקשורת מבינים זאת, כי בכל דרך אפשרית הם מנסים להחיות את הנושאים הביטחוניים פעם אחר פעם ובצדק, הרי זה ברור שנבחר מנהיג שאכפת לו באיזה צד יהיה הכותל המערבי ולא על פי התכנית הכלכלית -חברתית שיציע .
מי שעוזר ליצור את ההמולה מאחורי הקלעים הם הפוליטיקאים מהקואליציה ואנשי ראש הממשלה שמושכים בחוטים שהרי הוא נבחר על המצע הביטחוני הפרדוקס המרכזי שעומד מאחורי זה שדווקא מעוז המצביעים של הליכוד הינם שכבות הביניים והשכבות החלשות של החברה, אנשים אשר מתקשים לסגור את החודש, מקבלים שכר זעום באשר לעבודתם, חיים בשכונות שרמת החיים בהם נמוכה ועוד.
האם בכל פעם שניגע בפצעים הכואבים שלנו השסעים החברתיים העמוקים כל כך, ינסו להסית את תשומת ליבנו לאיום ביטחוני כזה או אחר?התשובה היא בגוף השאלה, כך עשו מנהיגי הליכוד בעבר וכך גם יעשו בעתיד, כל שנותר לנו לעשות זה להבין את הדינמיקה של נושאי הביטחון ולהפנות להם גב בבחירות הבאות.
מעתה אני אישית מוותר על השיח של מלחמה ושלום, שטחים והתנחלויות לטובת איכות סביבה ובריאות, חינוך וכלכלה  ויפה שעה אחת קודם

בתמונה חייל מפנה עורף לטנק, מתי נפנה עורף למשחקי הממשלה?

אכן סדר חדש?

רק אתמול הודיע סגן הנשיא עומר סולימאן על התפטרותו של נשיא מצרים מוחמד חוסני מובארק וסתם את הגולל על תקופה ארוכה של כשלושה שבועות של הפגנות חסרות תקדים בהקיפן וחוסר יציבות שלטונית. האם מטרתם של המפגנים הושגה? התשובה היא כן, הדרישה שלהם לסלק את מובארק לבסוף התממשה, אך עולה השאלה האם בעקבות השגת מטרה זו אכן ישתפרו חייהם של רבבות המפגינים? כאן אני בספק גדול...
 המציאות היא שהשלטון מוחזק בידי הצבא אינו לצמיתות. עקב כך השלב הבא הינו מאבק של סיעות ששואפות לייצג את תומכיהן, אך זהו משחק סכום אפס, בהכרח כל ניצחון של סיעה אחת יהיה על חשבונה של קבוצה אחרת ומכאן נוצר מאבק שיכול להתפתח ולהיות אלים.
לאחר המצב הזה, אזרחי המדינה רק יוכלו להתפלל לכוח אחד חזק שיוכל להטיל סדר על האזרחים אך במצב  הזה יהיה מאוד קשה ליצור סדר אחיד ולהשתלט על כל הסיעות מכל המדינה. הנוצרים הקופטים עלולים להתנגש במוסלמים כך גם הבדואים מול הצבא בסיני ואני מניח שכל אחת מהמעצמות האזוריות תנסה להשפיע ולהשים את ידם להשגת הסדר שהכי מתאים להן לכן סביר מאוד שתמיכה אירנית וסורית תגיע למצרים בדרך של תקציבים ומשאבים כדי לשנות הכף ואת הדת הסונית לפרו שיעית.
מצבה של ישראל בשינוי המשטר המצרי הוא בכי רע,לא נראה כי שינוי השלטון יוכל בדרך כזו או אחרת להטיב עם מצבה באזור או לסייע במאבק ההברחות מציר פילדלפי או בתשתית החזקה שנטעה אל קעידה בסיני.
כולי תקווה שהמצב יתבהר ונדע להשכיל לשמר את המצב כפי שהוא נמצא כיום...

בני בני ילד רע...

שימו לב לרקורד המרשים שיש לרמטכ"ל החדש שנבחר- בני גנץ. אלוף פיקוד צפון, מפקד זרוע יבשה, נספח צה"ל בארה"ב, סגן הרמטכ"ל ואני מניח עוד הרבה תפקידים שעשה במהלך שירותו ברמה הכי גבוהה שאפשר.

ובכל זאת דרך המינוי שלו כברירת מחדל ולא כבחירה ראשונה מטיל מעט ספק לגבי כישוריו.לא מזמן נעשתה עליו כתבה בעובדה בה הציגו אותו כדמות טהורה, מקצועית, שבאמת נראה כי המינוי הזה שנעשה בחטף לא מוסיף לכבודו ולערכו כמפקד בצה"ל.

כבר הבעתי בעבר את דעתי בנושא זה ולטעמי הוא לא היה צריך לקבל על עצמו את המינוי הנ"ל, לא בגלל שהוא לא ראוי אלא בגלל שהקולגה שלו, האלוף גלנט הודח בצורה שמביישת כל אדם ועל אחת כמה וכמה מפקד שמוביל לוחמים מזה 34 שנים ותרם כל כך הרבה לביטחון המדינה. .

אין ספק שהדרך שבה מצטיירת דמותו של גנץ כמפקד עושה טוב עם התפקיד החדש שאליו הוא נכנס, הכומתא האדומה, מבנה גופו הספורטאי (בניגוד לאייזנקוט שלא השכיל להבין שמפקד בדרג בכיר לא יכול להיות שמן, בגלל הדרך שבה זה מקרין לשאר פקודיו, הוא פשוט לא מהווה דוגמא אישית), ובכלל מראהו החיצוני מאוד ייצוגי, ומנגד זה שהוא לא מבין או לא רוצה להבין שהוא חלק ממערכת פוליטית לטוב ולרע. זה שהוא אינו קורץ עין לדרג הפוליטי לטעמי פוגע ביכולותיו להצליח בתפקיד החדש.

מבחינה פורמאלית אין לרמטכ"ל וגם לא צריכה להיות לו זהות מפלגתית, ובכל זאת מי שיודע קצת להתחכך, בתפר הדק בין פוליטיקה למנהל מצליח להביא ערך נוסף לתפקיד הרי שבסופו של דבר הוא עובד בצמוד לראש הממשלה ולשר הביטחון שהם כן פוליטיקאים ומטרתם היא יצירת רווח שבסופו של דבר יאפשר לשמור על הכיסא.

ימים יגידו אם זה היה מינוי תקין ומה יהיו ההשלכות שלו על המערכת הצבאית ובכל זאת נראה שיש שינוי כיוון מבחינת התהליכים. מפקדים בעתיד שעד כה נדרשו להביא הישגים בשדה הקרב צריכים לדאוג להישגים בזירה התקשורתית מה שבטוח לא יקל על ביצוע תפקידים.

לטעמי נכון יהיה אם הכנסת, הרשות המחוקקת תיצור קריטריונים למינוי רמטכ"ל, כך שבעתיד הרמטכ"ל שימונה יהיה בעל ותק, ניסיון ולא על פי בחירה אישית של אדם יותר מקורב.

רעמטכ"ל נולד

אחרי ההחלטה שקיבלו ראש הממשלה ושר הביטחון הבבר הדחתו של האלוף גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עולה השאלה לגבי הדרך בה קיבלו את ההחלטה. משפט סיני עתיק אומר "הדרך חכמה מההולך בה" והתחושה היא שאבדה הדרך.
אני מניח שניתן להצדיק את ההחלטה להסרת מועמדותו של גלנט, תצהיר כוזב זה בהחלט לא דבר שאנו מצפים מהחייל מספר אחד שלנו. ובכל זאת אדם ששירת למעלה משלושים שנה את המדינה ראוי לקבל יחס אחר. קשה לי להבין מה הסיבה ליצירת תרבות עריפת הראשים שנוצרה בישראל בשנים האחרונות, הרי גם זו לא הפעם הראשונה שמפקדים ראויים מוצאים את דרכם מחוץ למערכת עקב סיבות שונות. גם צ'יקו תמיר וגם עימאד פארס מפקדים שקרעו כמה זוגות מדים במארבים במהלך שירותם, ראו את הדלת החוצה עקב חוסר אמינותם.אני מסכים שמפקד טוב מתחיל בערכים שאותם הוא מקרין לפקודיו.ובכל זאת אני מרגיש עקיצה בלב לגבי מה שנעשה לגלנט.
האדם טעה והוא אף מודה בטעותו, העביר תצהיר כוזב, מדוע לא להעמיד אותו לדין בנושא בעוד הדברים נעשו, למה להמתין עד שהוא יתקדם וימונה לרמטכ"ל כדי להוציא את האמת לאור, המידע היה קיים במערכת עוד הרבה לפני שברק בחר בו לתפקיד הרמטכ"ל.

כעת המצב הוא שממתינים למועמד חדש שיבחר לתפקיד הרמטכ"ל. לטעמי על מועמד החדש מעצם מועמדתו צריך לומר שכמפקד הוא מסרב לקבל את תפקיד זה. הרי ברור שהמעשה שעשו לגלנט יעשו לכל קצין ואם הם לא יעמדו על זכויותיהם כנראה אף אחד אחר לא יעשה זאת ויפה שעה אחת קודם...